הצדיק הרב ברדא

הרב חיים יצחק ברדא הוא רב פוסק ומחבר חרדי ספרדי וראש מוסדות "יצחק ירנן" באשקלון.

נולד בי"ד באייר התשי"ב בטבריה, להוריו הרב ישראל ואסתר ברדא ילידי תוניסיה, מצד אביו, נין ונכד (דור שמיני) להגאון רבי משה ברדע מגאוני תוניס חבר בבי"ד של הגאון רבי ישועה בסיס (ראה בקובץ אור הגנוז שנה ד' חוברת ח'). ושושלתו מגיעה גם לרבנו יוסף אלבו בעל העיקרים. ומצד אמו, שהיא אחות הרב כרייף אלגבסי, לרבי אברהם אסכנדרי. בשחר ילדותו גילה הרב ברדא כשרונות נעלים, ולמד בתלמוד תורה ע"ש הגאון רבי רפאל ביבאס, אצל הגאון החסיד רבי יוסף ילוז, ובגיל 15 שנה, נתמנה כמלמד בת"ת.

רוב שנותיו למד אצל רבי יוסף ילוז, וסיים את הש"ס בגיל 16 ושבעה חודשים בלבד, ובגיל 17 שימש כבר בהוראה אצל רבו השני הגאון סבא דמשפטים רבי מאיר ואעקנין זצ"ל, רבה הראשי של טבריה. בית מדרשו הקבוע היה בית מדרש "הסניור" בטבריה, שם למדו גדולי וחכמי טבריה. בשנת התשל"ד נשא לאשה את ביתו של הגאון רבי מצליח מאזוז הי"ד (מחבר ספר שו"ת איש מצליח), מייסד "ישיבת כסא רחמים" בתוניס. ישיבה זו עברה לבני ברק עם עליית בניו של מייסד הישיבה יבדלח"א, ובישיבה זו לימד והשתלם במקצועות התורה, מפי ראש הישיבה מרן הגאון רבי מאיר מאזוז.

הרב הוסמך לרבנות על ידי הגאונים, הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן הרב הראשי לישראל, ועל ידי הגאון רבי סלימאן חוגי עבודי, הגאון רבי מאיר ואעקנין, והגאון רבי שריה דבליצקי, ורבי מאיר מאזוז. בשנת התשל"ו בהיותו בן 24 נתבקש לירד לנגב, ונתמנה לכהן כרב הראשי של מושב שרשרת, הסמוך לנתיבות. שם החל בפעילות ציבורית נרחבה, על ידי מתן שיעורי תורה רבים לנוער ולמבוגרים, ואף הקים ישיבה לבעלי תשובה.

בשנת התש"ם ערך את הירחון המפורסם "אור תורה", ובשנת התשמ"א החל בעריכת סדרת ספריו החשובים שו"ת יצחק ירנן. חקרי הלכות ומנהגים, בירור דינים וחידושים אקטואלים הלכה למעשה. ובשנת התשמ"ד זכה בפרס של המועצה הדתית לת"א יפו לספרות תורנית הלכתית ע"ש הרב הראשי רבי יעקב משה טולדאנו, על חיבור זה. ומנימוקי החלטת הוועדה: המחבר  מגלה כוחו בבקיאות נפלאה בתלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים כאחד מבעלי ההוראה המובהקים. הוא קבע לעצמו את הדרך שהלכו בה רבני ספרד והיא, לברר את הנושאים הן בהלכה למעשה, והן ביסודות האמונה העומדים ברומו של עולם, עד לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. עם זאת בולט גוון מיוחד לספרו של המחבר הצולל לא רק בים המקורות של ראשונים ואחרונים בתורת הנגלה, כי אם כמעשהו בנגלה כך מעשהו בתורת הנסתר.

בהסכמה לספר זה כותב הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל: "והנה עברתי בין בתריו ומצאתיו מלא דבר, "איל מנגח קדמה וימה", חריף ומקשה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים. חדשים וגם ישנים.  בבקיאות רבה גמר חיפוש מחיפוש, וכל הרואה אומר ברקאי".   

בשנת התשנ"ז הגיע לאשקלון שם הקים את מוסדות "יצחק ירנן" הכוללים: גני ילדים ותלמוד תורה "חניכי הישיבות", ישיבת "יצחק ירנן", כולל אברכים "מאמר אסתר", מדרשיה לבעלי תשובה "אור יצחק". ארגון  הנשים "אם בישראל", בית דין לענייני ממונות "צדקתך ירננו" ואת סיעת "אחדות בתכלית" המונה כיום שלושה נציגים בעירייה.

דעתו של הרב היא שפסיקת ההלכה למעשה כדעת הרמב"ם דווקא, ודבריו הם כל התורה שבעל פה כולה. ושקבלנו הוראות הרמב"ם בכל העולם כולו, וקבלה זו היא כהלכה למשה מסיני, לעומת קבלת הוראות מרן השולחן ערוך, שאינה כהלכה למשה מסיני. ולכן אם מרן רואה הכרעת ראשון, חוזר בו. כי אם היו דבריו כהלכה למשה מסיני לא היה חוזר בו. ולכן הכרעות מרן היא בין האחרונים ולא כשהוא נגד הרמב"ם, שאינו יכול לחלוק עליו. וכך דעת מרן בשו"ת אבקת רוכל סימן ק"מ. וכן דברי הרדב"ז. ומרן הבית יוסף חזר בו מהכלל של שלושת עמודי ההוראה, וקבע שהרמב"ם הוא עמוד ההוראה, וזו הוראה אחרונה ומשנה אחרונה. והכל לפי פסיקת מורו ורבו הגאון המובהק רבי מאיר ואעקנין ע"ה.

חיבר את שו"ת יצחק ירנן 11 חלקים, קנין תורה 5 חלקים. ועוד.


 

--%>